תיבת הנגינה היא תיבה. (ראו תמונה).
זמי זה אני. זמי רביד. (ראו תמונה).
נולדתי בתל-אביב. למדתי באקדמיה למוסיקה שם וסיימתי את לימודי הפסנתר בהצטיינות כתלמידו של פרדריק פורטנוי.
לאחר מכן השתלמתי בנגינה ובניצוח בצרפת, ובמונטה-קרלו אצל איגור מרקביץ.
במשך שנים רבות היתה פעילותי המוסיקלית מגוונת ביותר - מורה, מלווה, מנצח, נגן פסנתר, צ'מבלו ועוגב; בתחום המוסיקה הקאמרית, בתחום הקולי, בתחום החינוך המוסיקלי, וכאמן מבצע בארץ וברחבי העולם.
"תיבת הנגינה של זמי" זה המוזיאון הפרטי שהקמתי בביתי.
לאחר שנים של פעילות מוסיקלית במרכז הארץ, שהוקדשו לחינוך מוסיקלי ולהופעות ברחבי העולם, הצפנתי לגליל וקרוב לשלושים שנה שאני גר בגליל, במטולה. הבית הפך למרכז מוסיקלי, בזכות הפעילות המוסיקלית הענפה שבו, ובזכות אוסף כלי נגינה המרשים.
כאן, בסטודיו הפרטי, מול נוף אצבע-הגליל מדרום (ראו תמונות של טבע ונוף מסביב לבית), הר-צפייה ממערב, ושלג על החרמון ממזרח, נערכים ערבים מוסיקליים, נגינת מוסיקה קאמרית, הרצאות על מוסיקה וקונצרטים פרטיים.
קבוצות מטיילים מבוגרים או כיתות תלמידים מוזמנות לתאם מראש את הביקור. ניתן לקבוע כל מועד, ואת תוכן הביקור: קונצרט, הרצאה, או שילוב של קונצרט לכלי המקלדת, הסברים על התפתחותם ועל אוסף הכלים, וכיבוד קל - באווירה קלה, מתאימה לסיומו של יום טיול ונופש.
לשם שבחרתי יש משמעות כפולה:
"תיבת הנגינה" מתקשרת גם עם "תיבת נח" (בהבדל קטן שהוא אסף שניים-שניים, ואני משתדל לאסוף אחד-אחד מכל פורמט ודגם של כלי נגינה),
וגם עם תיבות הנגינה האמיתיות. אנחנו רגילים להתייחס לתיבות הנגינה כאל צעצועים לילדים, ומתעלמים מהעובדה שתיבות הנגינה העתיקות הן הצורה הראשונה והקדומה ביותר של "שמירת" נגינה, והן מאפשרות לנו לשמוע מוסיקה בדיוק כמו שנוגנה בימי מוצרט לדוגמא.
