מקובל באתרי אינטרנט לפתוח בקול תרועה, כדי להסב תשומת לב, ולמשוך מבקרים.
אולם, כמו דברים אחרים באתר זה, המדור יפתח אחרת. בקול ענות חלושה.
יותר חלושה מזה - אי אפשר.

הכלי הראשון שיוצג באתר הינו הקלאוויכורד.
שמו של כלי יפהפה זה אינו מוכר לציבור,
והכלי עצמו אינו מוכר גם למוסיקאים רבים.

חבל.

הקלאוויכורד הוא כלי מנענעים ומיתרים, שהומצא לפני כשש מאות שנים. מעלות רבות לו - צליל רגיש, שליטה רבה של הנגן על הצליל, אפשרויות גיוון בחוזק הצליל, ויש לו גם תכונות ייחודיות - שאין לאף כלי מקלדת אחר: האפשרות לויברטו, והאפשרות להבחין, לדוגמא,  בין "דו דיאז" ל-"רה במול".
אם זה כל כך טוב - אז מה לא טוב? זהו שיש כאן בעייה קטנה - כמעט ולא שומעים את צליל הקלאוויכורד. הוא כל כך חלש שאינו מתאים לאולם הקונצרטים. גם לא למוסיקה קאמרית או לליווי.
בעצם צלילו מיועד לנגן עצמו (כמו ספר או עיתון שקוראים בעיניים, ולא מקריאים בקול רם למישהו אחר).

תכונותיו הטובות, וגם צלילו החלש-כל-כך נובעים מצורת הפקת הצליל. היא שונה מזו של הצ'מבלו או הפסנתר (שאף הם, כידוע כלי מיתרים ומנענעים).

בתמונה רואים את חלקו הפנימי של הכלי, את המיתרים ואת הקלידים. חוץ מזה - "אין מנוע". מנגנון הפקת הצלילים הוא הפשוט ביותר מכל כלי המקלדת. גם שמו של הכלי: קלאווי (מקלדת) - כורד (מיתר) נובע ממערכת פשוטה זו, בה קצהו הפנימי של הקליד (הרחוק מהאדם שמנגן) מתחכך במיתר.

כדי להבין את הפעולה נדמה לעצמנו כנר או גיטריסט: ביד ימין הם נותנים אנרגיה למיתר (בפריטה או בקשת) וביד שמאל קובעים את אורכו האפקטיבי של המיתר.
לשונית המתכת שבקצה הקליד של הקלאוויכורד מבצעת את שתי הפעולות גם יחד. המקום שבו היא פוגעת במיתר הופך להיות קצהו האפקטיבי, והמגע של הלשונית במיתר גורם לרטיטתו.
אך - בניגוד לפריטה או הקשה על מיתר - אין לשונית הקלאוויכורד מרפה מהמיתר. לכן היא בולמת אותו, וצלילו חלש, אבל זו בדיוק התכונה שמאפשרת לשלוט בצליל, להרעידו (ויבראטו), ואף לחזור ולהדגיש מספר הדגשים לצליל אחד ארוך. אין עוד כלי מקלדת שמאפשר שליטה כזו. 

 

 שאלות לגבי הכלי תוכלו להפנות ב"כיתבו אלי".

לשמוע את הקלאוויכורד תוכלו כמובן בביקורכם ב"תיבת הנגינה של זמי" במטולה.
לתיאום ביקור טלפנו אלי 04-6997073

עודכן ביום 3.12.2007    המשך - מחר.